טל, חברה של המשפחה

טליה, עינת, בתיה ואבישי, אני המומה כמו כולם ואף שלא היינו בקשר יומיומי, אני זוכרת את היום שנולד, את ההתקף הראשון... ולאחר שנים שלא התראינו התרגשתי כל כך לראות את רון (את כולם, אבל משום מה הכי את רון וגם דיברתי על זה עם איילה ואמא בזמנו) כשסבתא רותי נפטרה.... היה אז ביננו מפגש כל כך מרגש ופתוח. פתאום עמד מולי גבר חתיך, מסוקס, מאושר.... שוחח איתי המון בכזאת פתיחות, חמימות ואינטימיות כאילו אנחנו הכי קרובים בעולם... מאז לא יצא לנו להתראות ואני כל כך שמחה שהתמונה שלו שעומדת לי בראש היא כנראה מאחת התקופות הטובות שלו...
מחבקת את כולכם ומודה לכם על דברי השיתוף הקורע מעצב וחשיפת האוצר שרון השאיר. איזה כישרון!!!
יהי זיכרו ברוך...